בית משפחת הופמן

שוב מתחיל/ממשיך סיפורו של בית חדש
שנחלם ודובר ותוכנן ושורטט.
וסופסוף גם מצמיח שורשיו באדמה
וצומח ונבנה (לאט-אבל-מהר)
מקבל ומעניק
יופי, התרגשות והשראה.

ההופמנים נקלטו בקיבוץ אפק וזכו לבחור במגרש בלב מרקם המבנים הקיבוצי ולא בשכונת ה"הרחבה" שמעבר לכביש.
בהלימה מופלאה לבחירתם להחליף חיי עיר  בחיי קיבוץ, כך גם חלומותיהם על בית.
פשוט, נקי, מואר, חכם. כך הם רוצים אותו. טבעי וקרוב לאדמה.
בית בן קומה אחת וגג רעפים אפורים מכסה את כולו.

בתחילת לימודי בבצלאל התבקשנו לצייר בית. אני ציירתי בית כזה בדיוק. רואים שאת קיבוצניקית, אמרו לי.
אני קיבוצניקית שהקיפה את כדור הארץ באנייה פעמיים, אמרתי להם.
כעבור שלושים שנה הבית הזה עומד, שקט ואיתן, בקיבוץ אפק.

תחכומו וסודותיו של בית משפחת הופמן טמונים בחללים רחבים ומוארים, המזמינים תנועה ומבטים ארוכים ובחומרי הגלם והגמר האיכותיים והאמינים שלו. הטקסטורות העדינות והגוונים הטבעיים משתלבים זה בזה ומלטפים כרוח קלה המשכיחה כי נבחרו וקובצו יחדיו בהקפדה מרובה. בעלי המקצוע המצוינים שבחרנו תרמו את חלקם בכישרון רב.

בית פשוט, אבל רק לכאורה,
כפי שנחלם כך תוכנן ונזרע,
צמח ונבנה מרצפה עד תקרה,
מדויק ומושקע, בלי ויתור, בלי פשרה.

בעלי השמחה, ההופמנים המקסימים, לאורך כל הדרך שיקפו והוכיחו את הנוסחה המנצחת: כל בעל מקצוע יביא  את מיטבו (ומעומק ליבו) עבור לקוחות כל כך אכפתיים וערכיים.
וגם אני זכיתי.