ביתם של שרה ומאיר דרש שיפוץ מאסיבי והרחבה ניכרת.
הם מחלוצי "הבנייה הפרטית", המלווה את תהליך ה"הפרטה" הקיבוצי,
מה שמתבל את המסע המרגש-ממילא הזה ברגישויות נוספות.
עבורי זהו הפרויקט הראשון מאז שובי חזרה הביתה לצפון, אחרי שני עשורי חיים צבעוניים, לימודים ועבודה, בירושלים, בתל-אביב וביפו.
זהו גם שיתוף הפעולה הראשון-מני-רבים עם סמי פראג' הקבלן.
אצל שרה ומאיר בבית העניינים מתנהלים באקסטרה לארג'.
בני הבית, בוגרים וצעירים, הם ספורטאים גבוהי קומה ויפי תואר.
האנרגיות סוערות, הסירים מהבילים וכדורים דמיוניים נזרקים לכל עבר.
אורח לא קרוא ירגיש כליליפוט בממלכת גוליברים.
שרה ומאיר אוהבים ומבינים תרבות ויופי. כל חפץ ופריט שהיו שם קודם, או נרכשו בהמשך, מוצאים חן מאוד גם בעיני. איזה כיף.
בתכנון הבית מודגשים הפרדה וניתוק בין איזורי הבישול וההזנה לאלה של האירוח והמנוחה, ותכנון אופטימלי של מטבח פעיל ויעיל, בשטח נתון ובלתי-נדיב בעליל, מקומות לאחסון, עבודה, למידה ושקט.
את הבית הזה תמיד אוהב ואמשיך לבקר,
וכל פעם יש לי תירוץ אחר.
