העמיתים היקרים הם בני דודים שלי.
זותומרת, הדר הוא בנדודי, וזהר היא אישתו. ואני, קלי-קלות, אוהבתותם מאוד.
ואת שחר בנם, שנולד (ובמזל טוב) אחרי הבית.
אני מוצאת שזה מרתק לפגוש אנשים קרובים בקונטקסט חדש.
ההכרות והקירבה מקבלות עומקים חדשים וזוויות מעניינות.
פתאום, ובהדרגה, נבנה פאזל עשיר של
רעיונות חדשים, זיכרונות משותפים וגילויים משפחתיים.
יש הגורסים שאין לערבב עבודה ועסקים עם משפחה וחברים.
אבל, אצלי זה מתערבב מצוין.
ובכלל, מי שמכיר אותי יודע כמה אני אוהבת לקפוץ (ולעשות סלטות) על טרמפולינת–השילובים הזו בין
חדוות היצירה לבין אהבת המפגשים השונים והמגוונים לכל אורכו (הארוך…) של תהליך התכנון והבניה,
ולהשקיע במלאכת ריקמת–הקשרים–הבינאישיים בתכים צפופים של שיחות וטלפונים ונסיעות
וכוסות קפה ווצאפים ותמונות וקטלוגים ונסיעות…
המסע אינטנסיבי כפי שהוא נקרא וגם נשמע,
ושם הלב שלי שמח וחג לי בנשמה.
